בזמן שמדינות אירופה הצליחו למחוק לחלוטין את אחד הנגיפים הקטלניים בעולם, הרשויות בישראל עדיין תקועות עמוק בשנות ה־50 עם פתרונות אכזריים של מכלאות והמתות המוניות. כאנשי המקצוע שעומדים יום יום בחזית הבלימה, אנחנו בארגון הישראלי לרפואה וטרינרית של חיות המחמד מציגים ניתוח יסודי של המחדל הממשלתי שמפקיר את צוותי המרפאות, ומציעים את מתווה החירום שיכול לעצור את המגפה הבאה כבר מחר בבוקר. 

כלבת היא לא סתם עוד מחלה; היא מונח שמעורר אימה מזה דורות, וירוס אלים עם מאה אחוזי קטלניות שמרחף מעל בריאות הציבור בישראל. מי שבולמים בגופם מדי יום את חדירת הנגיף הזה אל המרחב הציבורי, אל הבתים ואל הקהילות של כולנו, הם אנחנו: הרופאים הווטרינרים, הסייעים וצוותי המרפאות. אנחנו חומת המגן האנושית של המדינה. אלא שמתוך דאגה עמוקה לבריאות הציבור ולרווחת בעלי החיים, אנחנו נאלצים להציב היום מראה נוקבת מול מקבלי ההחלטות ולחשוף מציאות מדאיגה: המדינה סודקת במו ידיה את החומה הזו, ומותירה אותנו חשופים לחלוטין בשטח. 

המחדל הממשלתי שעמו אנחנו מתמודדים: כיבוי שריפות ואטימות

כאשר אנחנו בוחנים את הדרך שבה גופי המדינה מנהלים את המערכה, אנחנו מזהים כשלים מבניים ומערכתיים עמוקים שמצריכים ריענון נרחב באופן מיידי. 

בקרב משרד החקלאות והווטרינרים הרשותיים ניכר חוסר מוחלט באסטרטגיה מניעתית, יזומה ומתוקצבת היטב. הטיפול הנוכחי שהם מובילים מתבסס על מענה תגובתי בדיעבד, בשיטת כיבוי שריפות, במקום על יוזמות חיסון נרחבות במוקדי סיכון שהיו יכולות למנוע את ההדבקה מראש ולשמור על חיי בעלי החיים ועל הבריאות של כולנו. 

במקביל, משרד הבריאות, שאמון על תחום הרפואה המונעת בישראל, פשוט מועל בתפקידו ואינו מיישם אותה, לא כלפי הציבור הרחב ולא כלפינו, הווטרינרים והסייעים. אנחנו, שחשופים ישירות לנגיף הקטלני הזה, נתקלים באטימות מערכתית ובחוסר תקצוב משווע, ומתקשים לקבל מענה נגיש של חיסוני דחף ובדיקות נוגדנים. משרד הבריאות כנראה שכח שתפקידו לדאוג לבריאות, וכשמשאירים את חומת המגן האנושית ללא הגנה, כולם נשארים פגיעים. 

הקיפאון המדעי: השיטות משנות ה־50 שלא עוצרות את הנגיף

אנחנו רואים בדאגה רבה כיצד דרכי הטיפול הנוכחיות במגפה קפאו על שמריהן כבר עשרות שנים. הרשויות בישראל ממשיכות להסתמך על שיטות מיושנות ואכזריות משנות ה־50 של המאה הקודמת, המתבססות בעיקר על תפיסת בעלי חיים, כליאה בהסגרים בתנאים קשים והמתות מסיביות. 

כאנשי מדע ורפואה, אנחנו מבקשים להבהיר בצורה החד משמעית ביותר: המחשבה שניתן להשיג שליטה במחלה באמצעות הרג של כלבים משוטטים היא טעות מדעית ומוסרית כאחד. השמדה ונטילת חיים אינן מייצרות חסינות ואינן עוצרות את הנגיף, אלא בעיקר מייצרות בהלה מיותרת בציבור. 

הדרך היחידה לקטוע את שרשרת ההדבקה ולייצב את השטח היא מעבר לטיפול הומני באוכלוסיות הכלבים המשוטטים, לצד יישום מערך חיסונים מקיף שמגן על הכלבים, החתולים, חיות הבר והציבור כולו. הפתרון הזה כבר הוכח לחלוטין מעבר לים: המודל האירופי, שהתייחס למיגור הכלבת כאל פרויקט לאומי, ביער לחלוטין את המחלה ממדינות רבות בזכות ניהול שטח חכם, חיסונים אוראליים מסיביים ומעקב מדעי, ללא שום צורך בהרג. 

המתווה שלנו: התוכנית שתעצור את המגפה מחר בבוקר

כארגון השותף באופן מלא לקידום בריאות הציבור, אנחנו לא מסתפקים רק בהצבעה על הליקויים אלא מציעים מתווה פעולה מעשי וישים, המבוסס על שני עקרונות מפתח: 

1. הלאמה מלאה של מערך החיסונים והסרת חסמים

הניסיון המקצועי היומיומי שלנו מוכיח כי הדרך היחידה להשגת חסינות עדר אמיתית היא הגעה לאחוזי התחסנות גבוהים במיוחד. כדי שזה יקרה, המדינה חייבת להכריז על הלאמה מלאה של מערך חיסוני הכלבת. 

אנחנו דורשים שהחיסונים יוענקו בחינם, ללא אגרות, ללא תשלומי רישיון וללא כל התניה מקדימה בביצוע עיקורים או סירוסים. כיום, החסמים הכלכליים והבירוקרטיים הללו משמשים כמכשול ישיר המרחיק בעלי כלבים מהמרפאות, מוריד את אחוזי ההתחסנות ומפקיר את השטח. המענה האמיתי הוא קיום מבצעי חיסון המוניים ונגישים לכולם, מתוך הבנה ברורה שחיסון הוא הפתרון היחיד, ולא ההשמדה. 

2. צו גיוס וטרינרי: אנחנו מוכנים לצאת לשטח

כאן מגיעה ההתחייבות הבלתי מתפשרת של חברי הארגון שלנו. אנחנו מצהירים על נכונותנו המלאה להירתם למשימה הלאומית הזו ומציעים למדינה שותפות מעשית: אם המדינה תספק לנו את חומרי החיסון בחינם ותסיר את חסמי הגבייה, אנחנו נגייס את כל הידע והמשאבים המקצועיים שלנו ונקיים ימי חיסון מסיביים באזורים הנזקקים לכך ביותר כדי לבלום את המגפה. 

סיכום: הגיע הזמן לבחור בחיים

הגיעה העת שמדינת ישראל תשנה את תפיסתה המערכתית, תתקדם למאה ה־21 ותבחר ברפואה מונעת אמיתית ובשמירה על תתושביה, על שתיים ועל ארבע. המעבר הזה מחייב ראייה מודרנית הרואה בבעלי החיים יצורים בעלי זכות לחיים ולהגנה. 

הציבור בישראל מבקש בצדק לשמור על שגרת חיים בטוחה לצד חיות המחמד שלו. אך כדי שההגנה הזו תהיה אפקטיבית, מערך הרפואה הווטרינרית אינו יכול להישאר חשוף בשטח ללא תקצוב מוסדר, מנגנוני הגנה נגישים ואספקה שוטפת של חיסוני דחף לצוותים הרפואיים. דאגה לשומרים בחזית היא התנאי ההכרחי והיחיד להגנה על הבריאות של כולנו.